הגוססת בשדה דמים
הדמעות העולות על חמתי
מלבי יאבדו פעמים
אטבע לי בים דמעותיי
היד המאכלת לא תמצא
יאבדו לעד הם ספקותיי
שמי ימצא לשמצה
כמו סופו של מוצא החיטה
שקברו הים בין גליו
וגיבור עם לב להבה
שכיסתה אדמת המדבר עקבותיו
רוכבת כבולה באזיקים
שערותיה מחיצת השלגים
כמו שמש שלעולם לא תזרח
והירח טקס פרידתה ערך
גומחה בקיר לא שלם
וקופסת יהלום תעלם
עם ליבה החולם לבואו
אבל פרחים יעלו על קולו
ראשון בכל-
מכתביו יאבדו
מגירות צרודות
בין הריסות יושמדו
שביל עקב דם
בטרוף שיער אדמוני
ליבה הכלוא נדם
זעקת ערבוני.
