יום רביעי, 28 בספטמבר 2011

ניל''י

רעם יכלה נשמתי
הגוססת בשדה דמים
הדמעות העולות על חמתי
מלבי יאבדו פעמים

אטבע לי בים דמעותיי
היד המאכלת לא תמצא
יאבדו לעד הם ספקותיי
שמי ימצא לשמצה

כמו סופו של מוצא החיטה
שקברו הים בין גליו
וגיבור עם לב להבה
שכיסתה אדמת המדבר עקבותיו

רוכבת כבולה באזיקים
שערותיה מחיצת השלגים
כמו שמש שלעולם לא תזרח
והירח טקס פרידתה ערך

גומחה בקיר לא שלם
וקופסת יהלום תעלם
עם ליבה החולם לבואו
אבל פרחים יעלו על קולו

ראשון בכל-
מכתביו יאבדו
מגירות צרודות
בין הריסות יושמדו

שביל עקב דם
בטרוף שיער אדמוני
ליבה הכלוא נדם
זעקת ערבוני.

יום רביעי, 6 ביולי 2011

העפלה

זה שיר שכתבתי בהשראת הספר :7 מנעולים של אסתר- שטרייט - וורצל(ספר מדהים!)
זה התחיל במסע
כשנרות נשמה בוערים בלב
זה התחיל שהפחד לא כליל כוסה
והעיניים מביעות רק כאב

זה המשיך במסע ובחולי
בהבטחה במאבק
ההבדל רק מדגיש את השוני
והלב-בלילות הוא זעק
אגודה אחת
והם כסיכה בערמת השחת
בכאב בדמעות
בסיפורים בזוועות
ופתאום בסירה אחת שניים
בהיסוס-כאח כאחות שאינם
בהיסוס מגששים ידיים
וחור ברשת חורים אז נסתם

אולי הנרות אלו רק תקווה
אך השנאה אינה שחכה
כל יום להידפק על הדלת
והשמות הם אינם על השלט

שחורות העיניים וקשות
חרדות,לכל צליל נרתעות
הגוף הוא שפוף וכבד
כל מבט אותו משפד

ספינה כתקווה
שהלכה ודעכה
כמו עץ הדעת לחווה
ביום בהיר עלטה

ופרח אחד בודד
שושנה בדש השמלה
אולי הוא עודד
כי כל הימים אותו ענדה

ועוד ועוד ועוד
ומים הגיעו עד נפש
לפולין חזרה הם לחמוד
כמפח נפש
שבעה מנעולים
שבע תחנות
תקווה הם לתלות
סימן לדורות

אבל תקלות
כאבנים קטנות
כמסומא מכשילות
והן בכובדן רק עולות

נפתח חור ברשת
מחזק הכאב
קפץ הוא בלי פחד
כל חייו תיעב

ופרח אחד בודד
נרמס במעלה הדרך
איש לא עודד
כשהילך לו שם חרש

השושנה היא זועקת
''דם אחים!''
אבל הגדר היא חוסמת
את כל הדרכים כי אינם השמחים

כל גל ים
מעיד על המסך
ואין כבלעם (הכוונה למכשף)
והמסך לא נפתח
אך שושנה שם בצד
הלכה ופרחה
חבויה בתוך כד
לערפל היא טרחה .

יום רביעי, 11 במאי 2011

הד קולנו

לילה הד קולנו
מהדהד בין הקירות
והבכי של עוללנו
חשוך הכול אין לראות
והכול כבר בשגרה
העצב כבר בין בית
האנחות גם הן בשתיקה
מחכים ליונה עם עלה של זית
העיניים הם חודרות
שחורות הן וקשות
מזכירות פחם חרוך
לצרות הוא כבר ערוך
גופנו הוא שפוף
מבטינו ברצפה
ערפל ראשנו אפוף
קדרות היא מציפה
ורק היא מרימה
את ראשה בגאווה
עיניה כחצים חדים היא מרשימה
שום צל של ענווה
בעזות המצח
וגל של קור
פניה אין לנתח
כך בין קולות
שלווה וכאב
לא חשבתי אמצא
סופי בבורות
וכך בשלווה הביאו מלכוד
בין עלי השיחים
בפשטות בלי הוד
אפסע לי ברוגע
בלי פחד וכלום
תסרוגנה ערמומיות
וכך לי חשוך בלילה אפל
בין דמעות וחיוך
בכעס שפל
אשרוף אז את לבי
יהפוך הוא לאפר
אצוק בחמר
יהפוך הוא לאבן
אז בעיני דרקון
אפרוץ בחמת זעמי
ונתקעתי בבור בעוזי
ואצנח לי עת לעת
ורקע לבן שם
אהיה ככתם גאול דם
נושרת לבד לי בצד
נושרת בלי שלווה עם כאב
עלה לי המספר במשקפיים האפורות
עבר הסגנון של המשקף הוורוד
ולקול נשיפה ולקול מרושע
אסתובב בבהלה
וקמטיי אז קפצו
ואתמוסס לי בצד
בלי כוחות להמשיך
בלי סיבה לחיות
בשלבי גיהינום
בלי שלווה בלי כאב
-אפול-




בין עולם הביטוי

בין עולם הביטוי
בין מסך ערפל
בא בעיתוי
במגע ערפל
ובחיוך לא נגלה
בהכרה מלאה
בין צללי האש
אנחנו במדבר
עזרה תבקש
ברגש קוצף כנהר
ובלב מהסס בצעד לאחור
מחוץ למעגל
פניה נאור
בסוף העמל
ובמבט לחלון
במסך הגעגוע
הנר כבה בעץ האלון
ובקול חרישה
קצבו של עלה
ובפריסת ידיים
ובסיבוב מרחף
בפגישת הדובדבן
עם עליו הרוחשים
אז בנדנוד נדנדה
ובשילוב ידיים
נצחק יחדיו בשיכול רגליים



יום שבת, 22 בינואר 2011

דמיון ומציאות

למה החיים מסובכים
לבכות על דברים לא מציאותיים
ובכלל אין מציאות
ואני חיה בדמיון
שהוא בעצם מציאות
והראש שקוע במים-שהם בעצם מחשבות
והלחץ בעיניים שבכלל זה דמעות
ואם יכולתי לצאת בלי הגבלה
ולגבור על הדמיון
להיכנס לתוך סרט שקושר מציאות
והמוח היה מתנתק
עם יכולתי לנתק את המחשבות
ולחיות בעולם של בועות
אז הייתי מאושרת
אז הייתי חיה
בעולם דמיוני שכולו-
מציאות.

יום הזיכרון

בין דם למכאוב
מדים מוכתמים
בין הרע לטוב
מתים שרועים
במקום לא מקום
קוצים,חתכים עמוקים
נקרע לו,פרח השלום
והתקוות...,בדם שרועים החיילים
מלחמה, מלחמה, מלחמה
באור צורחת ילדה תמה
ספינות שטות לארץ לא נודעת
וצרחת כאב בלב קוטעת
בין דם למכאוב
ומים צלולים
הספקות והקור עולים