זה התחיל במסע
כשנרות נשמה בוערים בלב
זה התחיל שהפחד לא כליל כוסה
והעיניים מביעות רק כאב
זה המשיך במסע ובחולי
בהבטחה במאבק
ההבדל רק מדגיש את השוני
והלב-בלילות הוא זעק
אגודה אחת
והם כסיכה בערמת השחת
בכאב בדמעות
בסיפורים בזוועות
ופתאום בסירה אחת שניים
בהיסוס-כאח כאחות שאינם
בהיסוס מגששים ידיים
וחור ברשת חורים אז נסתם
אולי הנרות אלו רק תקווה
אך השנאה אינה שחכה
כל יום להידפק על הדלת
והשמות הם אינם על השלט
שחורות העיניים וקשות
חרדות,לכל צליל נרתעות
הגוף הוא שפוף וכבד
כל מבט אותו משפד
ספינה כתקווה
שהלכה ודעכה
כמו עץ הדעת לחווה
ביום בהיר עלטה
ופרח אחד בודד
שושנה בדש השמלה
אולי הוא עודד
כי כל הימים אותו ענדה
ועוד ועוד ועוד
ומים הגיעו עד נפש
לפולין חזרה הם לחמוד
כמפח נפש
שבעה מנעולים
שבע תחנות
תקווה הם לתלות
סימן לדורות
אבל תקלות
כאבנים קטנות
כמסומא מכשילות
והן בכובדן רק עולות
נפתח חור ברשת
מחזק הכאב
קפץ הוא בלי פחד
כל חייו תיעב
ופרח אחד בודד
נרמס במעלה הדרך
איש לא עודד
כשהילך לו שם חרש
השושנה היא זועקת
''דם אחים!''
אבל הגדר היא חוסמת
את כל הדרכים כי אינם השמחים
כל גל ים
מעיד על המסך
ואין כבלעם (הכוונה למכשף)
והמסך לא נפתח
אך שושנה שם בצד
הלכה ופרחה
חבויה בתוך כד
לערפל היא טרחה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה