מהדהד בין הקירות
והבכי של עוללנו
חשוך הכול אין לראות
והכול כבר בשגרה
העצב כבר בין בית
האנחות גם הן בשתיקה
מחכים ליונה עם עלה של זית
העיניים הם חודרות
שחורות הן וקשות
מזכירות פחם חרוך
לצרות הוא כבר ערוך
גופנו הוא שפוף
מבטינו ברצפה
ערפל ראשנו אפוף
קדרות היא מציפה
ורק היא מרימה
את ראשה בגאווה
עיניה כחצים חדים היא מרשימה
שום צל של ענווה
בעזות המצח
וגל של קור
פניה אין לנתח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה